כל טבעוני הוא גם קצת פסיכולוג
ספר חדש טוען שיש הרבה דמיון בין הסברה טבעונית לטיפול פסיכולוגי, ושיש לנו מה ללמוד ממטפלים שגרמו לגברים מכים לחזור למוטב. האם ההשוואה נכונה?
לפניכם דיון מעמוד פייסבוק טבעוני אמריקאי, שמובא כלשונו בספרו החדש של ד"ר קייסי טאפט, "שיטות מוטיבציוניות להסברה טבעונית: גישה פסיכולוגית-קלינית":
מגיב בשם ג'ון: "מה נעשה עם החיות והתרנגולות אם לא נאכל אותם? איזו מטרה הם משרתים בעולם חוץ ממזון? הם לא ייכחדו? אני יודע שאנחנו לא חייבים לאכול אותם, אבל אנחנו יכולים, ואני מעדיף לאכול בשר ולא טופו בשביל לקבל חלבון"
מגיב א': "ואיזו מטרה אתה משרת בעולם?? אתה ממש בור!"
מגיבה ב': "מדבר כמו קרניסט אמיתי!"
מגיב ג': "איך ציפית שיגיבו לך בעמוד טבעוני?".
בשלב זה נכנס לדיון מגיב בשם סיטי.
סיטי: "ג'ון, אני מציע לך לצפות בסרט ארת'לינגס בנטפליקס. הוא מאד שימושי למי שרוצה להתחיל ללמוד על חקלאות בעלי החיים, ומדוע טבעונים לא מסכימים שמותר לנו להשתמש בבעלי חיים".
ג'ון: "תודה! אני בהחלט אצפה בזה ברגע שאסיים את הבחינות. אבדוק את זה".
סיטי: "נשמע מעולה. תודה שאתה שומר על ראש פתוח ותרגיש חופשי לשאול עוד שאלות. בהצלחה בבחינות!"
******
הרבה מהמחקרים שעוסקים בבדיקת המוטיבציות למעבר לטבעונות בוחנים את הסוגיה דרך משקפיים של פסיכולוגיה חברתית, שמתמקדת בהשפעות של החברה על הפרט ולהיפך. אבל בשנים האחרונות צץ עיסוק מעניין גם בקשר בין פסיכולוגיה קלינית לאקטיביזם טבעוני, כלומר בלמידה משיטות שבהם פסיכולוגים מטפלים באנשים פרטיים, ויישומן בהסברה שלנו.
ד"ר קייסי ט. טאפט הוא פסיכיאטר המלמד באוניברסיטת בוסטון וחוקר מניעת אלימות. הוא טיפל בעצמו בגברים אלימים, זכה בפרסים רבים בתחום והנחיל שיטות טיפול באלימות שאומצו על-ידי גופים רבים (כולל הצבא האמריקאי) ופרסם ספרים רבים בתחום. במקביל, הוא גם פעיל זכויות בעלי חיים שהקים הוצאה לאור בשם Vegan Publishers ומפעיל במסגרתה עמוד פייסבוק מצליח למדי - והוא בהחלט רואה הרבה דמיון בין שני העיסוקים שלו.
מלבד זאת, טאפט תומך בגישתו של גארי פרנציון, פעיל זכויות בעלי חיים אמריקאי שנחשב למתנגד בולט לסוג האקטיביזם של הארגונים הגדולים לזכויות בעלי-חיים, שמקדמים בין השאר גם הפחתה בצריכת בשר ולא רק טבעונות, ונאבקים גם למען שיפור תנאי חייהם של בעלי החיים במשקים, ולא מסתפקים רק בקריאה להפסקת השימוש בהם.
בספרו החדש טאפט טוען שיש קשר הדוק בין שיטות שהוא ואחרים משתמשים בהן לטיפול פסיכולוגי בגברים אלימים כדי להחזירם למוטב, לבין אסטרטגיות מוצלחות בהסברה טבעונית. הוא מביא לכך הוכחות ודוגמאות גם מטיפולים שהעביר וגם מדיונים שניהל או היה עד להם בעמוד הפייסבוק של ההוצאה. ייתכן שעצם ההשוואה בין שני התחומים תעורר התנגדות בקרב חלק מהקוראים, אבל חשוב לזכור שההשוואה היא בין שיטות ההתמודדות, לא בין אופי האנשים שרוצים להשפיע עליהם . בכתבה זו אביא כמה מהגישות והעצות העיקריות שטאפט ממליץ לפעילים לאמץ בתחום ההסברה לטבעונות, ואתן כמה דוגמאות משלו ומשלנו כדי להמחיש אותן.
קייסי טאפט
תורת השלבים, או: "האם אתה רוצה להיות טבעוני?"
כשפסיכולוג מנסה לגרום לאדם לשנות התנהגות בעייתית, בהרבה מקרים הוא פועל על-פי מודל מוכר המכונה "שלבי השינוי" (המודל הטרנס-תיאורטי), המתקדם מהשלב בו אדם אפילו לא שוקל להשתנות, עד לשלב בו הוא כבר השתנה ומשמר את מצבו החדש. פסיכולוגים מזהים את השלב בו האדם נמצא בעזרת מה שמכונה "ראיון מוטיבציוני". לפניכם בקצרה השלבים המפורטים בספר:
שלב ראשון: עוד לא זיהו את הבעיה באכילת בשר
בשלב הראשון, המכונה "קדם-התבוננות", האדם עוד לא זיהה שההתנהגות שלו דורשת שינוי - כלומר שיש בעיה עם צריכת מוצרים מהחי. זהו גם השלב שבו יגיעו רוב ה'תירוצים' לאכילת בשר והשאלות שעלולות להיראות לנו קנטרניות. טאפט מציע לא לענות על כל אחת מהשאלות הללו, אלא להתמקד בתיאור מצב בעלי החיים ובטיעונים מוסריים. אם האדם רק ממשיך בשאלות הקנטרניות, ההמלצה שלו היא לסיים את השיחה בנימוס בטענה שאין טעם להמשיך לדבר, ושנשמח לדבר על הנושאים הרלוונטיים בכל הזדמנות.
טאפט מציע להקדיש יותר זמן הסברה לאנשים שנמצאים בשלבים מתקדמים יותר, אבל גם מדגיש שחשוב לא להתייאש מהאנשים בשלב הראשון, כי יש טבעונים, אפילו טבעונים שאתם כבר מכירים, שהתחילו שם. אולי גם אתם?
מודל השינוי: טרום-התבוננות, התבוננות, הכנה, פעולה ושימור.
שלב שני: שוקלים את היתרונות בטבעונות
בשלב השני, המכונה "התבוננות", אדם שוקל לראשונה את היתרונות בשינוי ההתנהגות שלו. הוא לראשונה יבקש מידע נוסף על תזונה טבעונית, או סרטונים על התעללות בבע"ח. זוכרים את המגיב "סיטי" מהשיחה בתחילת הכתבה? הוא זיהה שלג'ון, המגיב ששאל את השאלה שזוהתה בטעות על-ידי מגיבים זועמים כ"טרולית", חסר מידע בסיסי, ושעצם העובדה שטרח להגיב בעמוד טבעוני מעידה על כך שישמח לקבל אותו. בהרבה מקרים, ה"בקשה" של האדם שאנו מדברים אתו לא מנוסחת ככזו וצריך לנסות לאתר אותה בעצמנו מתוך הדברים שהוא אומר, או לשאול שאלות שיעזרו להבין את השלב בו הוא נמצא. טאפט מביא דוגמא נוספת מהתכתבות שלו עם מגיב (א') בעמוד הפייסבוק של ההוצאה:
א': "אנשים רוצים להתעלם מסבל החיות, אני לא טבעוני אבל לא מתעלם. זה נורא. ובטח לא בריא. אבל יש אופציות אורגניות ולכל אחד יש זכות לדעתו. הייתי שמח לוותר על בשר אבל קשה לוותר אל זה!"
ט': "זה נשמע שאתה מוכן לעבור לטבעונות. אז איך אפשר לעזור לך בזה? אם חקרת את הנושא, אתה בטח יודע שגם בשר אורגני הוא אכזרי לחיות".
א': "זה נכון, אני רק צריך למצוא מקום טוב להתחיל".
ט': "בחלט אפשר לעזור לך עם זה! איזה מידע יעזור לך לעבור לטבעונות?"
טאפט טוען שצריך לשים יותר דגש על גישת ה"למה טבעונות" מאשר על ה"איך".
טאפט השתמש במידע שהמוסבר נתן לו ("הייתי שמח לוותר על בשר!" ולעומת זאת "קשה לוותר על זה"!) כדי להבין שהוא נמצא בשלב השני, בו הוא שוקל את היתרונות והחסרונות. הוא ממליץ לערוך עם המוסברים, כמו עם המטופלים שלו, מעין "רשימת יתרונות וחסרונות" של מעבר לטבעונות- ואז לעבור עליהן יחד, להרחיב על הפלוסים ולתת מענה למינוסים, ולעזור לו לראות שהראשונים עולים על האחרונים.
הוא גם טוען, שמומלץ בשלבים שונים בשיחה לשאול: "האם אתה רוצה להיות טבעוני?", מכיוון שהפעולה הזו עשויה לעזור לנו להבין אם האדם עבר לשלב הבא, וגם מכיוון שאדם שעונה "אני רוצה להיות טבעוני", האמירה הזאת שלו מחדדת את המחויבות שלו לשינוי.
שלבים שלישי ורביעי: הבינו שצריך לעבור לטבעונות - ועברו לטבעונות.
בשלב השלישי, המכונה "הכנה", האדם תופס את הצורך להשתנות והוא מתכונן לשינוי. בשלב הזה, פחות או יותר, נמצאים אנשים כשהם נרשמים ל"אתגר 22": הם עדיין אוכלים בשר, אבל כבר הבינו שטבעונות היא האופציה המוסרית ורוצים לצאת לדרך. אם אין אפשרות לרשום אותם לאתגר, כדאי לתת להם כמה שיותר עצות קונקרטיות להכנה וקנייה של מזון, וללוותם בפועל במידת האפשר.
השלב הרביעי מכונה "פעולה", כי זה השלב בו האדם מבצע את השינוי עצמו - את המעבר לטבעונות.
השלב החמישי והאחרון: מתחזקים את הטבעונות, אבל איך בעצם?
השלב החמישי והאחרון הוא שלב ה"שימור והתחזוקה", שבו ההתנהגות השתנתה והאדם עובד על מנת למנוע חזרה להרגליו הישנים. כפי שראינו במחקר האמריקאי שסקרנו כאן לאחרונה, 80% מהצמחו-טבעונים חוזרים לאכול בשר (גם אם בכמות מופחתת מבעבר), רובם בשנה הראשונה. פאונליטיקס, הארגון שערך את המחקר, הדגיש בניתוח השאלונים שהם עושים זאת בעיקר מסיבות של "טעם ונוחות", "קשיים חברתיים" ו"בריאות". טאפט מבקש להצביע על נתון חשוב אחר במחקר הזה, שלטענתו לא הודגש מספיק במסקנותיו: רוב ה"לשעברים" הגיעו מראש לטבעונות מסיבות בריאותיות - פי שתיים יותר מאלה שעברו אליה מסיבות מוסריות. לכן, בעוד שהמסקנות של כותבי המחקר מכוונות פעילים שרוצים "לשמר" טבעונים להשקיע קודם כל בפעילויות הסברה שמדגישות את ה"איך", כגון עריכת מפגשים חברתיים או ארוחות, טאפט טוען שבשלב זה הפעילות הכי חשובה היא לחזק אצל הטבעונים את ה"למה" - העובדות והטיעונים המוסריים להימנעות ממוצרים מן החי.
האם הגיוני להשליך משיטות טיפול בבעיות נפשיות על אסטרטגיות להפצת מסרים של תנועה לשינוי חברתי? האם אדם שהחברה מתייחסת אליו כ"חריג" (כגון גבר מכה) ניתן בכלל להשוואה לאדם נורמטיבי לחלוטין שאוכל בשר - ולו ברמת האמצעים לגרום לו להשתנות? טאפט עצמו עוסק בשאלות הללו, והתשובות שלו עלולות להפתיע הרבה פעילים לזכויות בעלי חיים. בכתבה הבאה אביא חלק מהמסקנות של טאפט בנוגע לקשר בין התחומים, אמנה כמה עצות נוספות שהוא מציע לפעילים טבעוניים ליישם בהסברה ובפעילות בכלל, ואביע את דעתי בנוגע לגישתו.
קולין פטריק - Farm Sanctuary
עוד באקטיויגן: