טבעונות זה קל, אבל האם תמיד נכון להגיד את זה?

כשמישהו אומר לנו שיהיה לו קשה להיפרד ממוצרים מהחי, רובינו טוענים מיד שהשינוי דווקא פשוט למדי. אבל האם ייתכן שלפעמים דווקא הטענה הזאת מרחיקה אותו מהטבעונות? ומה הקשר לנצחון טראמפ בבחירות בארצות הברית?

---

כמה פעמים יצא לכם לנהל שיחה עם אדם שמפחד להפסיק לאכול מוצרים מהחי, ולהבטיח לו ש"זה ממש קלי קלות, אין מה לדאוג"? כך ניסיתי אני במשך חודשים ארוכים לשכנע את אימי הצמחונית. הרי כל מה שהיה עליה לעשות הוא לוותר על מוצרי חלב וביצים - בקטנה, נכון? הסברתי לה שוב ושוב כמה זה פשוט, והיא הסכימה איתי שלעבור לטבעונות זה הדבר הנכון, אך היה לה קשה לוותר על המאכלים שהיא כה אהבה, שעמדו כתהום בלתי-עבירה בינה ובין היכולת שלה ליישם את ההתנגדות שלה להתעללות בבעלי חיים.

לאחרונה, בעודי קוראת בבלוג המרתק "The Vegan Strategist" של טוביאס ליניארט* נתקלתי במאמר שכותרתו - "האם כדאי לנו להגיד לאנשים שלעבור לטבעונות זה קל?"

ליניארט פותח בשאלה שעשויה להישמע קצת פרובוקטיבית עבור הטבעוני הממוצע: "האם טבעונות זה באמת קל?". ראשית, ברור לנו שטבעונות היא הבחירה המוסרית, ולבעלי החיים קשה יותר. בנוסף, בשנים האחרונות ההיצע הטבעוני גדול יותר מתמיד וכנראה שכיום קל יותר לעבור לטבעונות מאי פעם. אז למה בכלל לתהות אם נכון להגיד את זה?

ליניארט טוען שכדאי לזכור את ממצאי המחקר המקיף ביותר שנעשה אי פעם על צמחונים וטבעונים לשעבר, בו ניתן לראות שלהישאר בטבעונות זו עדיין לא משימה קלה בשביל רבים - 75% מהטבעונים "נופלים" בשלב מסוים וחוזרים לצרוך מוצרים מהחי (גם אם צורכים בכמות נמוכה משמעותית מהממוצע באוכלוסייה).

טוביאס ממשיך וטוען שגם אם המעבר לטבעונות היה קל בשביל חלקינו (וגם אם לא), זו תהיה טעות להשליך את החוויה שלנו על האחר. לטענתו אחת התכונות החשובות ביותר של כל פעיל היא היכולת לראות את העולם מתוך נקודת מבטם של האנשים שעליהם אנחנו רוצים להשפיע. ייתכן והחוויה האישית של האדם שמולנו שונה לחלוטין מהחוויה האישית שלנו, ומה שעבד בשבילנו לא בהכרח יעבוד בשביל האחר.

קל לנו לחשוב שכולנו תופסים את המציאות בצורה דומה, ושכולנו חווים את אותן חוויות, פחות או יותר. אך בדוגמה המעניינת הזאת של סקר שנערך בקרב מצביעים בארה"ב, אנחנו רואים שאנשים שונים תופסים את אותה המציאות באופנים שונים מאוד אחד מהשני. בסקר נשאלו מצביעים אמריקאים, הן מהצד הדמוקרטי והן מהצד הרפובליקני על יציבותו של קמפיין הבחירות של דונאלד טראמפ, לאחר דליפה של הקלטה בה הוא נשמע מדבר באופן פוגעני על נשים. כמובן שבעקבות הדליפה, קמפיין הבחירות של טראמפ היה בסיכון משמעותי והוא ניצב מול ביקורת רבה, ולמרות זאת, 61% מהמצביעים הרפובליקנים האמינו שהקמפיין של טראמפ התייצב לאחר אותו אירוע, לעומת 85% מהמצביעים הדמוקרטיים שהאמינו שקמפיין הבחירות של טראמפ לא התייצב בעקבות הדליפה:

ממבט בגרפים האלו, אנחנו יכולים לחשוב שהמצביעים הדמוקרטיים חיים במציאות שונה לחלוטין מזו של המצביעים הרפובליקניים, ובאופן מסוים זה נכון - כל אחד מאיתנו חווה את המציאות באופן שונה ותפיסת עולמנו מתעצבת לפי האמונות שלנו, הפחדים שלנו, הרצונות שלנו וכו'. הייתכן שהפער הזה בתפיסות המציאות הוא חלק ממה שגרם לדמוקרטים להפסיד הפעם בקרב על דעת הקהל?

---

אילנה שטיין, פסיכולוגית תעסוקתית ומנהלת קבוצת הנוער באתגר 22+, טוענת בהרצאתה (מתוך "טד אנונימוס") באופן דומה לליניארט ש"אנחנו נוטים להתמקד בחוויה שלנו במקום להתמקד בחוויה של הבן-אדם שמולנו". שטיין טוענת שבאופן טבעי, כשמישהו משתף אותנו בקושי אישי שלו, כמו למשל בקושי לעבור לטבעונות, או בקושי שהוא חווה לאחר המעבר לטבעונות, החוויה האישית שלנו עולה לפני השטח ואנחנו משתוקקים לשתף אותו בחוויה הזו ולהציע מגוון של פתרונות שלדעתנו יעזרו. אבל כדי לגרום למישהו להקשיב למסר שלנו ולהצליח לשנות את התנהגותו עלינו לפעול באופן אחר, המכונה "הקשבה פעילה". בהקשבה פעילה אנחנו מרוכזים לחלוטין בחוויה האישית של האחר ואנחנו מנסים לראות את העולם כפי שהוא רואה אותו, ולא מתוך העמדות שלנו: "העיקר של הקשבה פעילה הוא לאפשר לאחר להרגיש מוכל ומובן, ולעזור לו לעבד את מחשבותיו ורגשותיו. כשאדם מרגיש שיש מישהו שמקשיב לו, משהו משתחרר אצלו והוא הרבה יותר פנוי להקשיב למסר שאנחנו רוצים להעביר לו."

ליניארט טוען שכאשר מישהו משתף אותנו בקושי שלו לעבור לטבעונות ואנחנו טוענים שהוא טועה, אנחנו מפסידים. מה כן עלינו לעשות? מומלץ להקשיב עד הסוף, לשקף בקול רם את החוויה שהוא מתאר, וכך לתת לו להרגיש שמכבדים ונותנים מקום לחוויה והקשיים שלו. כך אנו גם מגבירים את הסיכוי שלאחר מכן ירצה להקשיב גם לחוויות, לעמדות ולעצות שלנו בנוגע לטבעונות.

ומה לגבי אמא שלי? בסופו של דבר, היא עברה לטבעונות ולא הביטה לאחור. אבל אני שואלת את עצמי, האם ההפצרות שלי אליה בנוגע לקלות שבמעבר לטבעונות היו נכונות? אולי אם הייתי נוקטת בגישה אחרת אימי הייתה עושה את המעבר קודם לכן?

מה אתם חושבים שיכול לעזור לאנשים שמתעקשים שהמעבר לטבעונות יהיה להם קשה?

שתפו אותנו בתגובות!

*טוביאס ליניארט הוא אחד ממייסדי הארגון הבלגי: Ethical Vegetarian Alternative ויחד עם מלאני ג'וי ייסד את הארגון CEVA: Center for Effective Vegan Advocacy. בנוסף, הוא מפעיל בלוג בשם "האסטרטג הטבעוני".